מדי שנה, לקראת חג השבועות, מוצגת בעמק יזרעאל תערוכת אמנות קבוצתית כחלק מאירועי פסטיבל 'חלב ודבש'.

בתערוכה מציגים אמנים ואמניות תושבי העמק, ביניהם: יעקב דורצ'ין, אלי שמיר, עדי נס ועוד.

מוזמנות ומוזמנים להציע עבודות לתערוכה הקרובה, שתיקרא 'עת קציר תשפ"ד' במגוון תחומי האמנות: ציור, פיסול, צילום, וידאו-ארט, מיצב ועוד.

לתערוכה יתלוו יח"צ וקטלוג.

ניתן לשלוח הצעות עד תאריך 29.2.2024 בדואר אלקטרוני, לאוצרת התערוכה: אילת ביידץ הרצוולף  [email protected] ובמקביל, גם למפיקת התערוכה: יעל סוטו  [email protected]

למסמך יש לצרף:

  • פרטי התקשרות
  • צילום איכותי של העבודה
  •  שם מלא
  • תאריך
  • מידות
  • טכניקה 
  • מספר מילים אודות העבודה
לצערנו, אין באפשרותנו להתחייב כי כל הפניות תענינה בחיוב

היצירה האמנותית בעמק יזרעאל מתרחשת מראשית ההתיישבות, ולרוב שולבה עם עבודת היום יום. בשנים האחרונות, קיבלה העשייה האמנותית ברחבי המועצה האזורית עמק יזרעאל תנופה והבלטה לעין הציבורית, בזכות התערוכות הרבות המוצגות בגלריות, במוזhאונים ובמיזמים פרטיים מבורכים נוספים. הבמה והמרחב הניתנים לאמניות ואמנים, מאיצים ומעודדים את היצירה האמנותית. תנופת עשייה זו מעודדת בעמק תנועה ערה של שוחרי אמנות מרחבי הארץ, המתעניינים במתרחש בתחום האומנות בעמק.

תערוכת אמני עמק יזרעאל שתיערך, זו השנה ה- 12, בחסות המועצה, כחלק מאירועי פסטיבל 'חלב ודבש', מהווה את "גולת הכותרת" בהצגת האמנות החזותית בעמק. היא מאפשרת הזדמנות נוספת למפגש מרגש עם יצירות של האמניות והאמנים, החיים ויוצרים כאן.

בעמק יזרעאל חיים בכפיפה אחת אמנים בכירים אשר זכו להכרה בינלאומית, אמנים היוצרים מגיל צעיר ואמנים שהחלו את דרכם האמנותית בגיל מאוחר בחייהם, שייתכן ובמעשה זה הם מכתיבים בימים אלו פרק חדש בתולדות האמנות הישראלית.

במהלך השנים, נוצרות בעמק מערכות יחסים ייחודיות בין אדם לאדם ובין האדם לסביבתו, היוצרות אווירה ואקלים אנושי ייחודי ומשפיעות לעיתים קרובות על היצירה האמנותית באופן גלוי או סמוי.

שם התערוכה: עת קציר תשפ"ד

וחג הקציר, ביכורי מעשיך אשר תזרע בשדה (שמות כ״ג ט״ז)

כמה נקודות למחשבה, באשר לשם התערוכה:

הפעם הראשונה לאחר הגלות, בה נחגג בארץ חג השבועות במשמעותו המקראית החקלאית, היתה בשנת 1924 בעמק יזרעאל. מאז ועד היום, נערכים במועד זה טקסי הבאת ביכורי השדה והמשק בקיבוצים ובמושבים, וחג הקציר החקלאי הפך לביטוי ציוני המסמל את שיבת העם לארצו ולאדמתו.

תקופת גידול התבואה מלווה בעמל רב, והצלחת היבול תלויה במידה רבה בחסדי שמיים. עבודת השדה קושרת בין האדם לאדמה ובין הטבע לתרבות ולפיכך, צמחו ממנה לאורך ההיסטוריה אינסוף תפילות, פולחנים וביטויים אמנותיים.

חג סיום עונת הקציר מייצג מימוש והגשמה של חזון, מחויבות, עמל והתמדה – תהליך מפרך ששכר בצידו. הפסוק ״הזורעים בדמעה ברינה יקצורו״ (תהילים קכו ה׳) מתייחס, אם כך, לכל תהליך של עמל ויצירה שמביא רעיון לידי הגשמה, וחוגג את מימושו - גם תהליך אמנותי.

בקשר המוחשי של החקלאים לאדמה ולטבע, קיים יסוד של ריפוי. ולא בכדי, התמונה הראשונה ממלחמת עזה הקשה, שעוררה שמחה ונסכה תקווה בלבבות - היתה צילום של זריעת החיטה בשדות בארי, דימוי שהיה כמעין נבואת נחמה לאחר האסון: ״והחיטה צומחת שוב״.

איילת הרצוולף, אוצרת התערוכה